פסק-דין בתיק ע"ר 23456-09-13

רקע

בפני בית משפט זה הוגשה תביעה כספית על ידי המשיב 1 (להלן: "המשיב"), כנגד המערערות והמשיבות הפורמליות. במסגרת אותה תביעה נתבקש וניתן צו עיקול זמני כנגדן על                               סך 3,000,000 ש"ח. המערערות הגישו בקשה בהולה לביטול העיקולים ודיון במעמד הצדדים התקיים ביום 30/05/13. לאחר דיון במעמד הצדדים קבע כב' הרשם כי העיקול יוותר על כנו, אך צמצם את סכום העיקול לסך של 1,500,000 ש"ח. על החלטה זו (שנחתמה על ידי כב' הרשם בחותמת שופט) הוגשה בר"ע לבית המשפט העליון. לאחר דיון קבע בית המשפט העליון ביום 24/07/13, כי הוא דוחה את הבר"ע, תוך שפתח פתח למערערות כאן, להגיש בקשה לעיון מחדש, זאת נוכח מסמך חדש שהוצג בעת הדיון בבית המשפט העליון הנושא כותרת "הודעה מתוקנת להמחאת זכות", אשר בית המשפט העליון שוכנע כי הוא לא הוצג בפני כב' הרשם, ועל כן הורה להמציאו למערערות תוך 10 ימים וקבע כי תישמר להן זכותן לשוב ולהעלות טענותיהן בדרך של בקשה לעיון חוזר בפני כב' הרשם.

בקשה לעיון חוזר בפני כב' הרשם אכן הוגשה ולאחר דיון לא מצא כב' הרשם לשנות מהחלטתו לעניין העיקולים והורה כי יוותרו על כנם.

יחד עם זאת מצא כב' הרשם, להורות על הגדלת סכום העירבון שהופקד כתנאי למתן העיקול, כך שיופקד עירבון נוסף של 50,000 ש"ח בנוסף לסך של 20,000 ש"ח שכבר הופקד.

בינתיים, הופקד סכום העיקול על ידי המערערות בקופת בית המשפט בהסכמה והעיקולים הנ"ל, ככל שהוטלו אצל צדדים שלישיים, בוטלו.

זמן מה לאחר מכן התיר גם כב' הרשם תיקון כתב התביעה באופן המאפשר למשיב לצרף לתביעתו את המסמך הנ"ל אשר הוצג בעת הדיון בבית המשפט העליון, הנושא כותרת "כתב תיקון המחאת זכות".

על החלטה זו מוגש הערעור שבפניי.

טענות המערערות

לטענת המערערות מבוססת התביעה וכן הבקשה למתן עיקולים זמניים על המחאת זכות מזויפת חסרת תוקף שכן, המחאת הזכות הנ"ל נחזית להיות חתומה על ידי המערערת 2 (להלן: "חברת י.ח.ס"), שעה שהמועד הנקוב בהמחאת הזכות כמועד החתימה עליה, הינו מועד בו חברת י.ח.ס כלל לא הייתה קיימת, שכן, היא נוסדה זמן מה לאחר מועד זה.

כן נטען כי בחקירתו של המשיב בבית משפט קמא, נמצא כי הצהרתו שהוא היה מוסמך לחתום בשם המערערת 1 (להלן: "חברת אזריק") במועד חתימת המחאת הזכות, 01/04/10, נמצאה כשקרית, שכן, הובהר בדיון כי מי שהיה מוסמך לחתום הינו מר אנדראוס אשר רכש את כל המניות בחברה מבעליהן, מר זראיק סעאב.

נטען גם כי, כתב תיקון המחאת הזכות שהותר צירופו לתביעה במסגרת תיקונה, עליו עמד בית המשפט העליון, גם הוא מזויף, שכן, לפי הכתוב בו,  נפלה טעות בתאריך המחאת הזכות המקורית בה נרשם שנחתמה בשנת 2010, שכן, המחאת הזכות המקורית נחתמה בשנת 2011 (לכאורה לאחר הקמת וייסוד חברת י.ח.ס).

לטענת המערערות  אין בעריכת ההמחאה המתוקנת  שום היגיון ושכל ישר, שכן, גם המחאת הזכות המתוקנת נושאת אותו תאריך בדיוק ומה הטעם לערוך המחאת זכות מתוקנת בנפרד, ככל שמדובר באותו יום, שעה שאפשר באותו יום לתקן את המחאת הזכות המקורית?!

נוכח האמור לעיל, ביקשו המערערות לבטל את העיקולים נגדן, ולחלופין ובפרט כנגד המערערת 2 אשר נטען כי כתב התביעה איננו כולל אף טענה כנגדה ושמה נקשר לפרשת התביעה ולצו העיקול, אך ורק בשל אותן המחאות זכות.

עוד נטען כי הסכום שהופקד כחלף עיקול, הוא סכום גבוה המכביד מאוד על התנהלות שוטפת של חברת י.ח.ס משום שהוא נחוץ לה לצורך תשלום משכורות לעשרות עובדיה.

תשובת המשיב

המשיב טען כי בית המשפט העליון נתן פתח לטיעון אך ורק על יסוד מסמך תיקון המחאת הזכות בלבד ודחה את הבר"ע שהוגשה כנגד מתן צו העיקול על יסוד המחאת הזכות המקורית.

הוא טען גם כי חלק מן המכרזים נשוא התביעה, הועברו מן המשיבים הפורמליים 2-3 לחברת י.ח.ס אשר המשיכה לבצע את העבודות בהן ולא נאמר דבר וחצי דבר לעניין זה על ידי ב"כ המערערות. עוד היפנה למסמכים נוספים המהווים הסכמים בין הצדדים עליהם חתום המשיב בעצמו, על אף טענות של המערערות כי הוא לא היה מוסמך לחתום בשם חברת אזריק במועד הרלוונטי וטען שיש במסמכים אלה כדי ללמד שהוא עדיין היה בעל זכויות באותה חברה.

עוד טען כי על יסוד אותם מסמכים נוספים ניתן צו העיקול ולא רק על יסוד המחאת הזכות.

הוא טען גם כי אם יבוטל צו העיקול קיים חשש מפני הכבדה ועל כן יש לדחות את הערעור.